<h1>ראבי"ה שו"ת סימן קע"ב</h1>
<h2>דף כז.</h2>
באתי לשאול לפניך מורי וקרובי אב"ן העז"ר שופר שלם שנסדק מעט לצד הפה כאצבע, אם אין מעכב את התקיעה אם הוא כשר או לאו. ותבינני משנת ראש השנה שופר שנסדק, מה קורא נסדק, אי דוקא רובו אבל מקצתו קרוי נקב, או אף מקצתו קורא נסדק. וגם נסדק עצמו ודבקו פסול, אי מה שדבקו דוקא [על ידי דבק], כמו שפירש רבינו שלמה ז"ל, אבל על ידי עצמו, כגון שחיממו ודיבקו, כשר, או לא. ועוד תבינני הא דתנן נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר, אי דוקא סתמו ואם מעכב את התקיעה פסול, אבל אם לא נסתם אפילו מעכב את התקיעה כשר, או דינו כנסתם. וגם בפלוגתא דתנא קמא ור' נתן בברייתא, הלכה כמאן, דתניא נקב וסתמו [בין במינו בין שלא במינו פסול רבי נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול, במאי פליגי, במעכב את התקיעה או בשאין מעכב]. והך אם מעכב דמתניתין איכא לאוקמי בין במינו בין שלא במינו כתנא קמא ואיכא לאוקמי בשלא במינו כר' נתן. וגם תפרש להא דר' יוחנן והוא שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אע"פ שנשתייר רובו פסול איכא דמתני לה אסיפא שלא במינו פסול אמר ר' יוחנן והוא שנפחת רובו מכלל דבמינו אפי' נפחת רובו כשר, ומה קורא [נשתייר] רובו, במקום הנקב אע"ג שנפחת רוב הקיפו, או קורא [שנשתייר] במקום רוב השופר. בירושלמי [פ"ג ה"ו] שופר שנסדק רובו פסול למי נצרכה לר' נתן דיבק שברי שופרות פסול עוד היא לר' נתן ניקב וסתמו ר' חייא בשם יוחנן ר' נתן היא דתניא ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר ר' נתן אמר במינו כשר שלא במינו פסול ר' חייא בשם ר' יוחנן כיני מתניתין אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר ר' זעירא בשם ר' מונא והוא שסתמו הא לא סתמו כשר שכל הקולות כשירים בשופר. שמריה ב"ר מרדכי.
תשובה. לא שאני כדאי ששלחת אלי אלופי ומיודעי כי קטנך עבה ממתני אלא שבאת לתהות על קנקני ריקן ולא אסור [מ]משמעתך ואחוה דעי אף אני. סדק הוא בלא חסרון, ובין נסדק כולו ובין נסדק מקצתו קרוי סדק, נקב יש בו חסרון. ונסדק ודבקו פסול דוקא דבקו בדבק שקורין גלו"ד בלע"ז, אבל בלא דבק כשר. והא דתנן נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול וכו' ותניא נמי בברייתא נקב וסתמו בין במינו ובין שלא במינו פסול, במעכב את התקיעה מיירי כאשר שנויה בירושלמי [שם], ואם אינו מעכב כשר. ר' נתן אמר במינו כשר, פירוש אם אינו מעכב את התקיעה, ושלא במינו פסול אפי' אינו מעכב, ומתניתין בסתמו במינו ואם מעכב פסול ור' נתן היא. ומדקדק תלמודא בדר' נתן במינו כשר אמר ר' יוחנן והוא שנשתייר רובו של שופר קיים והמיעוט נפחת וניקב ואם סתמו במינו בקרן איל בלא דבק כשר, והאי לישנא מחמיר דבעי תרתי רובו ומינו, איכא דאמרי אסיפא שלא במינו פסול אמר ר' יוחנן והוא שנפחת רובו דכל השופר ונשתייר המיעוט, שכיון שנפחת הרוב אין כאן שופר כלל, דבתר שאינו מינו שאינו שופר אזלינן דהוא רובא, מכלל דנסתם במינו אף על פי שרובו נפחת כשר, ולשון זה מקיל דלא בעי רובו ומינו אלא מינו אע"ג דליכא רובא קיים, ובשל תורה הלך אחר המחמיר. ומדמהדר ר' יוחנן לפרושי מילתא דר' נתן שמע מינה דעיקר הוא. ודיבק שברי שופרות פסול אפי' לר' נתן, משום הדבק שאינו מינו. וכן שופר שנסדק ודבקו פסול אפי' לר' נתן, משום הדבק, אע"ג דרובו של שופר קיים, כלישנא קמא דר' יוחנן. ומסתמא אם הנקב והסדק בכדי שאינו מעכב את התקיעה ולא סתם את הנקב ולא דיבק בדבק את הסדק שהוא כשר, אבל אם מעכב פסול, דלא עדיף מסתמו ומעכב. ומתניתין זו ואין צריך לומר זו קתני. נסדק וסתמו פסול, משום סתימת הדבק שאינו מינו, ואין צריך לומר דיבק שברי שופרות, דאיכא תרתי, סתימת דבק ותוקע בשני שופרות, והוי כעין שופר בתוך השופר, דרחמנא אמר [ויקרא כ"ה] והעברת שופר תרועה, אחד ולא שנים, וכיון דמשני שופרות בא הקול הוי כאלו הם שני שופרות. וכל שכן נקב וסתמו ומעכב את התקיעה שפסול, כיון שאינו ראוי לתקוע בו לא הוי שופר. והנה תלמוד שלנו והירושלמי אחד הוא, אלא שהירושלמי מפרש יותר, ומינה נשמע לפרש תלמוד שלנו. וברייתא דקתני נסדק לארכו פסול מפרש לה למתניתין דתנן שופר שנסדק ודבקו פסול היינו כי נסדק רובו לארכו, דכיון שנסדק רוב ארכו ודאי לא נשתייר בו שיעור תקיעה, אבל נסדק לרחבו אפילו רוב רחבו אם הסדק לצד אחד שנשתייר שיעור תקיעה מן הצד ועד סופו כשר. ונראה לי אפי' דבקו בדבק. ולר' נתן אצטריך, דכיון דאיכא שיעור שופר כשר הוי אידך כמאן דליתא. ופירוש הירושלמי הכי הוא, שופר שנסדק ודבקו פסול למי נצרכה למיתני לר' נתן דפסל בניקב בסתימה שלא במינו, אבל לרבנן דמכשרי בניקב בסתימה שלא במינו אם אינו מעכב את התקיעה הוא הדין דמכשרי בסדק, דמאי שנא, אבל לר' נתן דפסול בניקב פסול נמי בסדק. ומטיבותיה דמר אמרתי ומנזיזותיה ולא כלום.
